מה לא עושים בשביל קצת כסף. לא ייאמן.
היהדות החרדית ניצבת באחת משעותיה הקשות. הילולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, אתרא קדישא מירון, המקום בו כל יהודי כמה אליו, עומד ונכחד מול עינינו. אך תחת אשר תקום קול זעקה ומחאה אדירה שתהדהד מסוף העולם ועד סופו, אין כל קול מחאה ואין כל קול זעקה.
מערכות העיתונים היומיים, כולל העיתונים החרדיים ביותר, ואפילו עיתון הפלס, כולם ממלאים כיסיהם מזומנים ופיהם מים.
העדה החרדית הוציאה אמש קול זעקה במודעה שהופצה תחת הכותרת "החרש לא נוכל". אך הללו מחרישים גם מחרישים. למול הספרות המזנקות מעלה מעלה בחשבון הבנק, הם מפטירים ואומרים: הלוואי כל יום.
מצידם שימנו את פרוייקטור הקורונה לפרק גם את בית העלמין בצפת וקבר רבי עקיבא בטבריה. רק חלילה שלא יפגעו בביתם הפרטי ובבית המדרש של החסידות. עד שם הכל בסדר.
יהודים נאמנים שבאים למחות על הרס הר הקודש, מוכים עד זוב דם.
אמש הרסו הרשויות את אוהל הכנסת האורחים של ארגון הילולא דרשב"י. וגם זה לא איכפת לאיש.
אותם אנשים שעכשיו שותקים, התארחו במשך שנים באוהל ההילולא, וסעדו ליבם במקום. אבל עכשיו הם שותקים למול הרס המקום.
