השערוריה הנוראה בליל ל"ג בעומר במירון: עלילת שוא ומעצר מזוויע לכלה לפני החתונה עדות אבי המשפחה

אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין, אשריכם אנשי החסד המופלאים, המוסרים נפשם מאחורי הקלעים, הנותנים כל אשר להם למען אחרים, ביום ובלילה ובכל העתות והזמנים. (תמונה ראשית: אילוסטרציה)

לאחר שמשטרת הפשע והרשע עצרו את בתנו הכלה תחי' במירון וניסו להעליל עליה עלילות שוא, רק לאחר שחוינו על בשרנו את המצוקה הנוראה כאשר בתנו הכלה שתחי' זמן קצר לפני החתונה בשעטומ"צ, נאלצה לשהות במעצר באישון לילה, שם הופיעו כמלאכים טובים ממרומים: לייעץ, ללוות, לייצג, לדבר, להלחם, להתחנן, להרגיע, לדאוג לאוכל ולהרגשה טובה, לאכסניה, וכו' וכו', רק כעת אנו מתחילים מעט דמעט לתפוס ולהבין איזה הצלת נפשות הם עושים יום יום.

היה זה ביום שלישי בלילה, הלילה שלפני ל"ג בעומר. המתח באויר מירון היה בשיאו, כל מי שנכנס לתחומי הכפר ראה מיד מאות שוטרים וחיילים, חלקם הגדול ערבים עם שנאת ישראל בעיניים, והשאר מומרים שפלים אשר שנאתם עוד רבה יותר משנאת הערבים, כדאמרו חז"ל ששנאת עם הארץ לת"ח גדולה משנאת הגויים.

בנוסף שהו במערת הקדושה עשרות עשרות פרוצים ופרוצות ר"ל מחברות אבטחה למיניהם. [יש לציין שהיתה שם גם חיילת בלבוש 'חרדי', פאה נכרית וחצאית, ומחו בה נשים צדקניות כדין]. בערך בשעה 11 בלילה, כאשר המערה היתה מלאה עד אפס מקום ובאויר נישא קול בכי ותפילה של הנשים המתחננות בדמעות שליש שלא ישלטו ידי זדים וזרים במקום קדוש זה, אז התחילו הרשעים לפנות בכח את המערה, ופשוט 'סחבו' ו'דחפו' בכח את כל הנשים והבנות החוצה. בין הנמצאות היתה בתנו הכלה יחד עם עוד בנות המשפחה שהקדימו לבוא לכבוד ל"ג בעומר הממשמש ובא, ואכן גם הם נדחפו החוצה באכזריות וגסות על ידי בריונים ערבים וציונים יחד, ונשים ב'ציון' עונו, שגם זכו לקבל כמה מכות בדרך כאשר הן מתחזקות בשמחה על שהוכו למען כבוד שמו יתברך.

בהיותם כבר על ההר, גילו שהמשטרה ממשיכה בהרס ורוצים לפנות גם את כל ההר ממש, כפי שאכן הם עשו בהמשך הלילה, שכל ההר מראשו ועד סופו נהיה 'סטרילי', לא נראה שם שום צורת יהודי, הכל היה מלא בשרצים הציונים וגרוריהם, עם מחסומים בכל מקום אפשרי, ורק ברחובות הסמוכים עמדו בצדדים חבורות של יראי ה' והורידו דמעות צער למראה חילול הקודש והמקדש. ההר לא התרוקן ברגע אחד, הרשעים עבדו על כך בהנאה מרובה, היכו ורדפו ובעטו באכזריות בכל מי שרק יכלו, כולל נשים וילדים קטנים, מעין המתואר ב'אקציות' של הנאצים ימ"ש.

תוך כדי עבודת הרשעים, כאשר הבנות שלנו הלכו על ההר, הסתובבה אליהם פתאום שוטרת מרשעת, והתחילה לצעוק שתקפו אותה, כאשר היא מזעיקה עוד שוטרות ושוטרים, ובלי כל אבחנה, פשוט הוציאו אחת מן הקבוצה והעלילו עליה שהיא התוקפת. לא הועילו הזעקות, ההכחשות, הכלה צעקה ואמרה אליהם: "הרי יש כאן מצלמות בכל פינה, יש עיניות – תבדקו ותראו שזה עלילת שקר".

בתגובה לכך התייצבו שתי שוטרות מאוסות ו'העידו' שהם ראו בעיניהם שהבת הזאת היא התוקפת, אשר על כן שמו עליה אזיקים כאילו שמדובר בפושע אמיתי וסחבו אותה אל תוך ניידת משטרה. במקום קמה מהומה רבתי, אנשים ניסו לעזור, צעקו, מיחו, אבל שום דבר לא הועיל, והביאו אותה לתחנת המשטרה במירון, שם לקחו ממנה את כל החפצים והשפילו אותה בכל בגערות והפחדות, ומדי פעם החליפו אזיקים, כי כל שוטר שמוביל עצור, חייב להוביל דווקא באזיקים השייכים לו, אז מתי שהיא עברה מיד שוטר אחד לשוטר אחר, היו שוב ושוב גוערים ומביישים ומחליפים אזיקים, כך כמה פעמים. ישלציין שהיא עמדה על כך שאין רשות לשום שוטר לשים אזיקים רק שוטרת, וגרמה להם בכך כאב ראש לא קטן.

בשלב מסויים הוחלפו אזיקי הברזל לאזיקונים פשוטים מפלסטיק המעיקים ופוצעים פי כמה…

משם לקחוה לבית המעצר בצפת, באותו זמן היא ביקשה שוב ושוב להתקשר הביתה כדי להודיע על מעצרה, ובמשטרה לעגו לה בפנים ולא נתנו לה, אבל ב"ה שהבנות שהיו איתה וראו את כל המתרחש רצו בבהלה והודיעו זאת. קרוביה אשר לא ידעו כלל היכן לחפשה ומה עליהם לעשות, פגשו מיד יהודי יקר שידע ב"ה את הכתובת הנכונה, והתקשר מיידית לעסקני ה'ועד למען אסירי ציון'. הוא יעץ לקרובים שעליהם להגיע במהירות לבית המעצר בצפת, ואף דאג להם לאברך תושב מירון שהסיעם ממירון לצפת כאשר גם היהודי הנ"ל מצטרף ומלוה. יבורכו משמים. כאשר נודעה השערוריה לעסקנים הצדיקים של 'ועד למען אסירי ציון' הם נכנסו לפעולה במלוא הכח, אפילו שכבר היה אמצע הלילה, והם כבר התעסקו באותו יום בפדיון שבויים של אברכים ובחורים יראי ה'. ראשון אשר אץ לבית המעצר בצפת, היה עסקן בעל לב המתגורר בעיר צפת, הוא דיבר עם המשפחה והרגיעם, בהבטיחו שלא יצא משם ולא ינוח עד שהבת תצא ממעצר. הוא פשוט נתן את כל הלילה שלו אך ורק למען בת ישראל זו. שמענו שהוא כבר התעסק שעות לפני כן ביום שלישי למען אסירים אחרים, ובקושי סיים והלך לביתו להספיק לישון משהו לפני המשך המצוות המחכות לו למחרת, אבל כאשר שמע על מעצר בת ישראל נאמנה מבנות הישוב הישן שבירושלם עיה"ק, קם כארי ולא חס על כוחותיו כלל, והפיל עצמו לתוך מצוה זו בכל לבו ונפשו ממש. כאשר הגיעו בני משפחה לבית המעצר כבר קדם להם העסקן שחיכה להם, וכל זה עוד לפני שהניידת ממירון הגיע. כאשר העסקן שאל את השוטרים אודות הבת, הם עשו עצמם כלא יודעים דבר וענו בתמימות שאין כזה סיפור בכלל, אבל הוא לא נבהל וידע מנסיונו שאין להאמין לתשובתם והתיישב שם לחכות. כעבור זמן קצר הופיעה הבת בליווי שוטרים ושוטרות, ואין לתאר כמה אורו עיניה והוקל לה לגלות שיש לה שם קרובים ועסקנים והיא איננה לבד.

ויהי בחצי הלילה: הרה"ח ר' שמואל ווייספיש שליט"א מה'ועד', כבר השיג עורך דין מן השורה הראשונה שהדריך את הבת איך ומה לענות. כמו כן היה בקשר רצוף כל כמה זמן עם הקרובים כדי להדריך גם אותם מה עליהם לעשות, מה לענות על שאלות, על מה יש להתעקש עד הסוף מה אפשר לדרוש וכו' וכו', הוא אפילו דאג ליצור קשר עם משפחה חסידית בצפת שארזו אוכל ושאר דברים נצרכים עבור הבת שכבר קרוב ל-12 שעות לא אכלה ולא שתתה כלום. משפחה טובה זו הביאו את האוכל לתוככי בית המעצר, ולמרות שהשומר בשער אמר להם בשקר שאין אף אחד בפנים, קישר הרב ווייספיש בינם לבין המלווים וכך נמסר האוכל בעל כרחם.

הדאגה המרכזית באותן שעות היתה, שלא יעבירו את הבת חלילה לכלא, הן כל יהודי ירא ה' מבין שחרדה גדולה חרדו שלא תצטרך לשהות בקרב הרשעים חלילה, מה גם שהמשטרה ביקשו גם להחזיקה במאסר וגם להביאה למשפט, וכל זה כרוך באין ספור עינויי גוף ונפש שאינם מתאימים כלל לבת ישראל ה' ישמרנו.

על כן טרח ויגע העסקן בשטח, והרים טלפונים למפקדים והסביר שוב ושוב, שבת כזאת אין לה מה לחפש במקום כזה כלל, היא חייבת לצאת משם וכל רגע הוא קריטי. הוא גם הבהיר להם שמעולם לא נתקלו במעצר של בת כזאת, אחת מאזור מאה שערים, שאפילו אינה יודעת היטב את שפתם הטמאה אין לה מה לחפש שם ואין להם מה להחזיק בה כלל.

באותו זמן ישבו במירון נשים צדקניות ושפכו לבם כמים וסיימו פעמיים ספר תהלים לזכותה. בנתיים הכלה הוכנסה לחדרים הפנימיים וב"ה שהעסקן המוכר שם היטב לשוטרים, אף הוא נכנס והתלווה אליהם, חקרו אותה למעלה משעה בשאלות שונות ומשונות, אבל אחרי ההדרכה של העורך דין היא ידעה היטב מה ואיך לענות, מה גם שעל רוב השאלות היא כלל לא חייבת לענות.

הם לקחו ממנו 'טביעות אצבע' וכל מיני סימני זיהוי, ושוב ושוב דיברו עם העסקן, עד שברוב רחמי וחסדי ה' עלינו נפלה הכרעתם כך: הבת יוצאת ממעצר מיד, ללא בית כלא, ללא הבאה לבית משפט, אבל עם צו הרחקה ממירון ואף מצפת, ועליה לקחת את האוטובוס הראשון בבוקר לירושלים. העסקן מ'ועד למען אסירי ציון' גם חתם על ערבות כספית לכך.

כאשר יצאו מבית המעצר כבר היה קרוב לאור הבוקר, ובטוב לבו אירח העסקן הצפתי את הכלה וקרוביה בביתו עד הבוקר. ועתה יהודים יקרים, דעו נא כי הרבה יותר ממה שקראתי לפניהם כתוב כאן, לא הכל ניתן להיכתב, רק זאת דעו – יש להקב"ה בעולמו יהודים בעלי לב ורודפים אחר המצוות בצורה מופלאה ביותר, ובראש עסקני ה'ועד למען אסירי ציון'. אנו לא נדרשנו מהם לשלם כלום, לא שילמנו על העורך דין שקיבלנו, לא על הערבות ולא שום דבר בעד טרחתם ויגיעתם. הכל נעשה עבורנו בתור 'חסד לשמה'. אשריכם ישראל!

מקור: גליון העדה פרשת במדבר פ"ב.

דילוג לתוכן